נגה קובי/ מרפאה בעיסוק
מה זה בעצם וויסות חושי
איפה אנחנו נפגשים בזה?
וויסות חושי
היכולת של המוח לעבד מידע שמגיע מהחושים
לסנן,
לארגן ולהגיב בצורה שמתאימה למצב.
כל רגע אנחנו מוצפים בגירויים: רעש, אור, תנועה, ריח, מגע של בגד על העור, וגם תחושות פנימיות כמו רעב או עייפות. כדי שנוכל לתפקד בצורה רגועה וממוקדת – המוח צריך “לווסת” את כל המידע הזה: להחליט מה חשוב עכשיו ומה אפשר להתעלם ממנו, ואיך להגיב.
למה זה חשוב?
הוא משפיע על קשב, התנהגות, ביטחון פיזי, וויסות רגשי ועוד.
ילדים ומבוגרים עם קושי בוויסות חושי עלולים להגיב בעוצמה גבוהה מדי
(הצפה, הימנעות, פחד, התפרצות)
או בעוצמה נמוכה מדי
(אדישות, מחפשים גירוי כל הזמן).
הקושי לא נובע מרצון, עצלנות או חינוך — אלא מאופן בו מערכת העצבים מעבדת מידע.
דוגמאות ביומיום
רעש בכיתה
לא שומע את המורה
מכסה אוזניים
מסתובב הרבה בכיתה
חוסר שקט
הפתק של הבגד מפריע מאד
קושי בלבישת גרביונים
למה משתמשים במונח הזה הרבה בחינוך ובטיפול?
כי זה מסביר המון התנהגויות יומיומיות — קושי לשבת, צורך לזוז, רגישות למגע, חיפוש ריגושים, חרדה ממקומות עמוסים — ומאפשר תכנון אסטרטגיות מותאמות, במקום “לחנך” בכוח.
קיימים כמה פרופילים סנסוריים – כלומר “סגנונות תגובה חושית” שונים, שמתארים איך המוח של אדם מגיב לגירויים מהסביבה. אלה לא אבחנות – אלא דרך להבין את הדפוס הבסיסי של עיבוד מידע חושי.
ארבעת הפרופילים "הסגנונות" המרכזיים (לפי Dunn)
סף נמוך + תגובה אקטיבית
נמנע
נחשף לגירויים בעוצמה חזקה מאוד
מכסה אוזניים מרעש, לא רוצה חולצה מגרדת, בורח ממסיבה, מחפש שקט
סף נמוך + תגובה פסיבית
רגיש
המוח “קולט יותר מדי” אך הילד לא יודע לנהל זאת
מתפרק מרעש, מתעצבן מריח, נצמד להורה, בוכה מהר, נרדם
סף גבוה + תגובה פסיבית
אדיש
המוח לא מזהה גירויים “חלשים”
נראה "עייף", לא מגיב שקוראים לו, זקוק לרמז חזק, נראה מנותק
סף גבוה + תגובה אקטיבית
מחפש גירוי
המוח צריך הרבה גירוי כדי להרגיש
קופץ, מטפס, דוחף חזק, מחפש מגע, רעש, תנועה בלתי פוסקת
חשוב :
לכל אדם יכול להיות כמה מאפיינים (לא אחד מוחלט).
פרופיל יכול להשתנות לפי סביבה / מצב רגשי / עייפות.
ברגע שמבינים איזה פרופיל דומיננטי – אפשר לתת מענה מותאם, במקום להילחם בהתנהגות.
